ספר המצוות, מצוות עשה רמ״א

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 240 ספר המצוות Positive Commandments 242 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה לדון א בנזקי האש שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה המקרא הזה מדבר בב״ק דף ס״א בהדליק בתוך שלו והלכה והדליקה בתוך של חבירו ע״י קוצים שמצאה ועי״כ אכלה גדיש של חבירו או הקמה המחובר לקרקע בדף ס׳ ובפ״ק דף ו׳ או שליחכה ניר שדה החרושה וצריך לחרוש אותה פעם אחרת שלם ישלם המבעיר את הבערה לפי שלא שמר גחלתו שלא תצא ותזיק שנינו בפרק הכונס דף כ״א המדליק את הגדיש והיו בה כלים ונדלקו רבי יהודא אומר שלם ישלם כל מה שבתוכו וחכ״א אין משלם אלא הגדיש שדורשין שם דף ס׳ מה הקמה בגלוי אף כל בגלוי פרט לטמון ואפילו מוריגין וכלי בקר שדרכו להיות בתוך גדיש לא ישלם שם דף ס״א במד״א שמדליק בתוך שלו שכל טמון פטור מגזירת הכתוב אבל במדליק בתוך של חבירו מודים חכמים שאע״פ שלא ישלם כיס וארנקי דברים שאין דרכן להצניע בגדיש מכ״מ ישלם מוריגין וכלי בקר שדרך להטמינם בגדיש וכן מודים חכמים במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכו שכן דרך להניח כל דבר בבתים ומסיק רב אשי בדף ס״ב שאפי׳ טענו כוס של כסף אם אמוד לכך נשבע ונוטל המדקדק בשמועה שם ימצא הדברים כאשר בארנו אותם והלכה כחכמים שם דף ס״א כל הסוגיא המדליק בתוך רשותו צריך להרחיק מסוף המיצר כדי שלא תעבור הדליקה לתוך שדה חבירו ופסק שם הלכה כר״ש שאומר שם הכל לפי גובהו של דליקה ואם לא הרחיק כראוי ועברה האש והזיקה חייב לשלם נזק שלם ואם הרחיק כראוי ועברה האש והזיקה פטור שזו מכה בידי שמים היא פסק רב אלפס שם דווקא כאן הלכה כר״ש מטעם שבארנו אבל בפר׳ לא יחפור בבא בתרא דף כ׳ שאומר שם כשהבית והעלייה לשנים לא יעמיד התחתון תנור בתוך הבית אא״כ יש עליו גבוה ד״א שלא תאחוז בתקרת המעזיבה הי׳ מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה ג׳ טפחים ובכירה טפח ובשל נחתומין שמסיקין תמיד צריך בתנור מעזיבה ד׳ טפחים ובכירה ג׳ טפחים ואם הזיק משלם מה שהזיק ר״ש אומר לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאם הזיקו פטור מלשלם לשם אין הלכה כר״ש שהרי העמידה אביי בשיטה בפ׳ הבית והעלייה בבא מציעא דף קי״ח שאומר שם שרבי יהודא ורשב״ג בשיטה אחת אמרו ומקבלת הגאונים שבכ״מ שיאמר התלמוד בענין זה אין הלכה כאחד מהן והטעם הוא שבדבר שמסיק שם תמיד צריך להזהר יותר שלא יזיק, בב״ק דף ס״א עברה הדליקה נהר או שלולית של מים ורחבו ח״א פטור עברה גדר שהיא גבוה ד״א או דרך ר״ה פטור ותניא שם בד״א באש הקודחת כך הגירסא בספרים ישנים ובשלנו גרסינן הקולחת פי׳ שקילוח מתמר ועולה למעלה אבל בנכפפת שהרוח מטה אותה וכופה לצדדין והעצים מצויין שם אין לה אומד אלא אפי׳ עברה אלף אמה חייב. השולח את הבערה ביד חש״ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ומפרש ריש לקיש משמיה דחזקיה שם דף נ״ט בד״א שמסר להם גחלת שדרך גחלת להכבו׳ מאיליה קודם שתעבור ותדליק אבל אם מסר להם שלהבת חייב שהרי מעשיו גרמו ורבי יוחנן חולק על זה ואין הלכה כמותו לגבי חזקיה רבו של רבי יוחנן שם שילח הבערה ביד פקח זה הפקח שהבעיר חייב לשלם והשולח פטור שם דף נ״ה הכופף קומתו של חבירו לפני האש עד שתדלוק אם אין האש מגעת לה אלא ברוח שאינה מצוייה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. הלכות שבארנו במצוה זו הם בפ׳ הכונס. ובפ׳ שני דף כ״ב אמר רבי יוחנן שאש שעברה והזיקה אדם וחבלה בו הרי המבעי׳ חייב בנזקו בשבת וברפויו ובצערו כאלו הזיקו בידו אע״פ שאשו ממונו הוא הרי הוא כמו שהזיק בחציו אבל על הבושת אינו חייב עד שיתכוין כמו שאומר שם בסוף הפר׳ דף כ״ז והעיקר בב״ק דף פ״ו, שם דף כ״ו ודף ל״ה אבל אם הזיקו בהמתו או בורו את האדם אינו חייב אלא בנזק בלבד ובפ״א דף ג׳ אומר שכל תולדות האש כאש כיצד הניח אבן או סכין או משא בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו חייב לשלם נזק שלם שכל אלו וכיוצא בזה תולדות הבערה הם ואם נפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו פטור:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְהַהֶבְעֵר לְתַגְמוּלוֹת.

1 משנה תורה, הלכות נזקי ממון פתח ↗

הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבִרוֹ וְעָבְרָה הַדְּלֵקָה וְהִזִּיקָה חַיָּב לְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב ה "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה" וְגוֹ' שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר וְגוֹ'. וְהַבְּעֵרָה מֵאֲבוֹת נְזִיקִין הִיא:

1 היא שצונו בדין ההבערה. והוא אמרו יתברך כי תצא אש וגו'. וכבר התבארו דקדוקי דין זה בפרק שני וששי מקמא. ואלה המשפטים, הלכות נזקי ממון פרק י"ד:

1 טור פתח ↗

אש הוא אב דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים והוא ממונו שהולך למרחוק ומזיק ע"י הרוח שמוליכו לפיכך כל הדומה לו שהוא ממונו והולך ומזיק הוא תולדתו ויש לו דין לפטור בו טמון. כתיב כי תצא אש אפי' מעצמה שמדליק בתוך שלו והולך ודולק בשל חבירו אפילו לא שרפה אלא עציו ואבניו או שליחכה נירו שהוא דבר שאינו ראוי לו חייב לשלם הכל אלא אם כן הרחיק כשיעור אבל אם הרחיק כשיעור ויצא והזיק פטור וכמה שיעור הרחקה הכל לפי הדליקה שאם הרחיק מגבול חבירו עד כדי שאין ראויה דליקה כזו שתתפשט עד גבול חבירו וכן אם יש ביניהם גדר ומשערים שדליקה זו אינה ראויה לעבור גדר שביניהם ועברה והזיקה פטור לא הרחיק כל כך חייב ואם יש ביניהם נהר רחב ה' אמות אפי' אם אין בו מים או יאור קטן ויש בו מים פטור ואין צריך לשער וכל זה לא איירי אלא כשמתמרת ועולה למעלה למעלה אבל אם נסרכה לצדיה ועצים מצויין לה אין לה שיעור בין לענין גובה בין לענין רוחב אלא בכל מקום שתעבור חייב לשלם בד"א שיש שיעור לפטור במדליק בתוך שלו אבל המדליק בשל חבירו אין לו שיעור לפטור אלא אפי' עברה כמה מילין חייב: נפלה דליקה בחצירו והיה גדר בינו לבין חבירו ונפל הגדר שלו מחמת הדליקה אם היה יכול לחזור ולגדור שלא תעבור חייב ואם אי אפשר לו לגדור פטור: השולח הדליקה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בד"א במוסר לו גחלת שדרכה לכבות אבל מסר לו שלהבת חייב שלח ביד פקח הפקח חייב והמשלח פטור וכן אם מסר הבעירה ביד שומר לשמור ויצאה והזיקה השומר חייב: הביא האחד עצים ובא חבירו והביא האש והדליקו בעצים או שהאחד מביא האש והב' עצים והדליק בהם האש לעולם האחרון חייב בא אחר וליבה המלבה חייב ליבתו רוח שאינה מצויה כולם פטורים ואם נתלבה ברוח מצויה האחרון חייב ואם אחר שהיו שם האש והעצים בא אחר וליבה עם הרוח שסייעתו אם יש ברוח לבדו כדי ללבות פטור המלבה אפי' אם יש בליבויו כדי ללבות וכן אם אין ברוח כדי ללבות ולא בליבויו כדי ללבות ונצטרפו יחד וליבו פטור אבל אם אין ברוח כדי ללבות ויש בליבויו כדי ללבות חייב: עשה אחד האש ובא אחד והוסיף אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע למקום שהלכה הראשון חייב ואם לאו הראשון פטור והאחרון חייב: הכופף קומתו של חבירו לפני הדליקה כדי שתגיע בה הדליקה אם כפפה במקום שתוכל להגיע שם הדליקה ברוח מצויה חייב לשלם ואם לאו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: גמל שהיה טעון פשתן ועבר בר"ה ונכנס פשתנו לתוך חנות של חנוני ודלקה בנרו של חנוני ודלקה כל הבירה בעל הגמל חייב שפשע במה שהרבה במשאוי עד שנכנס בתוך החנות ואם הגמל הולך ומסכסך האש בכל הבירה חייב בכולה נזק שלם ואם לא סכסך בכל הבירה אלא הדליק במקום אחד ומשם נתפשט בכולה חייב על מקום שהדליק נזק שלם ועל השאר ח"נ ואם הניח החנוני נרו לחוץ הוא חייב לשלם אף דמי הפשתן לבעל הגמל ואפילו הוא נר חנוכה שהיה לו לשמור שלא יזיק: הלכתא טמון באש פטור שאם הדליק גדיש חבירו אפי' שהיו טמונין בו מוריגים וכלי בקר שדרך להטמינם בגדיש פטור ורואים מקום שהכלים טמונין כאילו היו שם שעורים או חטין כפי מה שהוא הגדיש וכך ישלם לו בד"א במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בשל חבירו וכלו חציו כגון שנפל הגדר שביניהם שלא מחמת הדליקה והיה אפשר לו לגדור ולא גדר אבל אם הדליק בשל חבירו או אפילו בתוך שלו ולא כלו חציו כגון שנפל הגדר מחמת הדליקה חייב בדבר שדרכו להטמין בגדיש כגון מוריגים וכלי בקר ובבית כל דבר שכל דבר רגיל להיות בבתים ולא עוד אלא אפי' בכל מה שישבע בע"ה שהיה בביתו נאמן ונוטלן והוא שיטעון בדבר שהוא אמוד בו שיהיה לו או שיהיה רגיל להפקידו בידו: המשאיל מקום לחבירו להגדיש והגדיש והטמין בו כלים ועשה המשאיל אש ויצאה והדליקה הגדיש אינו משלם אלא דמי הגדיש בלבד השאיל לו מקום להגדיש חטין והגדיש שעורין או להגדיש שעורין והגדיש חטין או שהגדיש חטין וחיפן בשעורין או שעורין וחיפן בחטין אינו משלם אלא דמי שעורין: ראה א' הדליקה שמתקרבת לקמת חבירו והלך וכיסה אותה אע"פ שגרם לו ההפסד שהרי עשאם טמון וגרם לו שנפטר המבעיר פטור מדיני אדם וחייב בד"ש: הלכתא אשו משום חציו שאפילו הדליק בתוך שלו והלכה והזיקה ברוח מצויה חשוב כאילו ירה חץ בידים ואם שרף אדם נהרג ע"י ואם הזיקו חייב בד' דברים בד"א כשהאש ראוי להגיע שם למקום שהזיק בשעה שהדליק אבל אם לא היה ראוי להגיע שם כגון שהיה גדר ביניהם ונפל שלא מחמת האש אפילו אם היה אפשר לו לגדרה כבר כלו חציו ויש בו דין ממונו שהזיק: הניח לחבירו גחלת על לבו ונשרף פטור אפילו התרו בו שלא היה סבור שלא יסלקנה שאין דרך שיניח אדם עצמו לישרף כדי שיהרג חבירו: הניח על בגדו ונשרף חייב שאינו חושש לסלקה כיון שזה חייב לשלם לו: ועבדו כגופו שאם הניח לו גחלת על לבו פטור ושורו כממונו ופירש"י דאפילו בשור שאינו כפות חייב המניח לפי שאין בו דעת להסירו אבל רשב"ם פירש דאם אינו כפות המניח פטור לפי שיש בו דעת לברוח מן האש ואינו חייב אלא בשור כפות וחייב אפילו הבעלים עומדים אצלו שאינו חושש להסיר כיון שהמניח חייב לשלם לו שורו וכה"ג בעבד פטור לפי שהמניח חושב שיסירנה אדוניו כיון שהעבד חייב במצות ולא יסמוך על תשלומין של זה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל: תולדת האש אבנו וסכינו ומשאו שהניח בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו דרך הילוכן חייב אבל נפלו ברוח שאינה מצויה פטור:

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

לדון בנזקי האש, שנאמר: "כי תצא אש ומצאה קוצים" שמות כב,ה.

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּנִזְקֵי הָאֵשׁ – לָדוּן וּלְחַיֵּב לְשַׁלֵּם מִי שֶׁהִזִּיק חֲבֵרוֹ בָּאֵשׁ, כְּגוֹן שֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישׁוֹ אוֹ שָׂרַף לוֹ שׁוּם דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב ה כִּי תֵצֵא אֵשׁ וְגוֹ'. פֵּרוּשׁ ב"ק כב, ב תֵצֵא מַשְׁמַע אֲפִלּוּ יָצְאָה מֵעַצְמָהּ, וּבָא לְהַזְהִיר שֶׁאֲפִלּוּ הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְיָצְאָה מֵעַצְמָהּ וְהִזִּיקָה שֶׁחַיָּב, לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַר גַּחַלְתּוֹ, שֶׁהָאָדָם חַיָּב לְשַׁמֵּר אִשּׁוֹ שֶׁלֹּא תֵּצֵא וְתַזִּיק, שֶׁדֶּרֶךְ הָאֵשׁ לָלֶכֶת מֵעַצְמָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בַּעַל חַיִּים. שָׁרְשָׁהּ יָדוּעַ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. דִּינֶיהָ כְּגוֹן שִׁעוּר הַהַרְחָקָה שֶׁמַּרְחִיקִין בְּעֵרָה מִן הַמֶּצֶר, שֶׁהוּא לְפִי גָּבְהָהּ שֶׁל דְּלֵקָה, שם סא, ב וְדִין שם נט, ב הַשּׁוֹלְחָהּ בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ פִּקֵּחַ, וְדִין הָרַבִּים, שֶׁאֶחָד הֵבִיא הָאוּר וְאֶחָד הֵבִיא עֵצִים וְאֶחָד לִבָּה, וְלִבָּה וְלִבַּתּוּ הָרוּחַ, וְדִין כֵּלִים טְמוּנִים בַּגָּדִישׁ אוֹ טְמוּנִים בְּבִירָה, וְדִין שם סב, ב גָּמָל עוֹבֵר טָעוּן פִּשְׁתָּן וְדָלְקָה בְּנֵר חֶנְוָנִי מַה דִּינוֹ, אוֹ בְּנֵר חֲנֻכָּה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שֵׁנִי וְשִׁשִּׁי מִן קַמָּא ה' נזקי ממון פ' י"ד. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם לַעֲשׂוֹת דִּין. וּבֵית דִּין הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא דָּן אֶת הַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בִּטֵּל עֲשֵׂה.

« ספר המצוות Positive Commandments 240 ספר המצוות Positive Commandments 242 »